בניין בנק לאומי – אנגלו פלשתינה
איציק שוויקי מנהל מחוז ירושלים

ספטמבר 2008

בניין בנק לאומי נמצא בין הרחובות יפו,  ידידיה וכורש, והוא אחד הבניינים הראשונים לאורך רחובה החשוב ביותר של ירושלים שהוקמו בסגנון חדשני והמצטיין בצורתו הנאה.
בנק לאומי היה יורשו של בנק אפ"ק (חברת אנגלו פלשתינה), שנוסד בשנת 1901 כחברת בת של " אוצר התיישבות היהודים". חברת האם של בנק אפ"ק, שהוקמה בשנת 1899  ונועדה להיות מכשיר כספי בידי ההסתדרות הציונית והחזיק בצ'רטר (תעודה ממשלתית המתירה לחברה לישב אזור מסוים), שהרצל עשה מאמצים רבים להשגתו. אפ"ק קיבל מחברת האם סכום ראשוני של 40,000 לי"ש, והובטח לו אשראי נוסף של רבבות לירות. המוסד החדש לא כונה "בנק", אלא "חברת אנגלו- פלשתינה בע"מ" (אפ"ק).

    

את משרדו הראשון פתח הבנק ביפו ב- 2 באוגוסט 1903 . היה זה הבנק האירופאי המודרני השלישי שקם בארץ ישראל. באוגוסט 1904 הוקם הסניף הירושלמי. הבנק- בראשות מנהלו הכללי זלמן דוד לבונטין- היה המוסד הציוני הראשון שהוקם בא"י, והפך לגורם חשוב בהתפתחות התנועה הציונית. הוא תמך בישוב העברי בארץ, טיפל בקניית קרקעות, בנטיעות ובבניית בתים- גם בשביל חברות שנוסדו בחו"ל כדי לפעול בא"י. בשנת 1912 רכש הבנק  את האדמות בדרום ירושלים שעליהם נבנתה בשנת 1922 שכונת תלפיות. הבתים הראשונים נבנו ע"י פקידי האפ"ק, שהשיגו הלוואות מקרן קופת התגמולים, שליד האפ"ק.
ביום 16 באוגוסט 1948, הוענק לבנק הזיכיון להנפיק שטרות, והוא אושר כבנקאי של הממשלה וכסוכנה הכספי- תפקיד שמילא מאז הקמת המדינה. בראשון למאי 1951, הועברו עסקי בנק אפ"ק לידי החברה הישראלית, שקיבלה את השם "בנק לאומי לישראל".

    

לאחר רכישת הקרקע ברחוב יפו ניתן התכנון לבניית סניף הראשי בירושלים, לידי האדריכל הגרמני יהודי אריך מנדלסון שעלה ארצה בשנת 1934  והיה מגדולי ואבות "הסגנון הבינלאומי" של שנות העשרים והשלושים במאה העשרים והיה ממבשריו של סגנון ה"באוהאוז" הגרמני בשנות ה- 30. מנדלסזון בנה בארץ בין השנים 1934-36 כשנים עשר פרויקטים בינהם, בית שוקן, ספרית שוקן, בית ויצמן, בי"ח הדסה הר הצופים, בי"ח רמב"ם, מכון זיו, הפקולטה לחקלאות ברחובות, והבניינים בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים. לאחר פרוץ מלחמת העולם השנייה בשנת 1941 הוא הגר לארצות הברית.
בניין הבנק הלאומי הראשי בירושלים נחנך  ביוני שנת  1939.
 הבניין מצטיין בפרופורציות נאות ובבנייה מלבנית מדויקת, השימוש באבן נוטש כאן את הקו המסורתי, כחומר בנייה האופייני לבנייה ירושלמית, ומנוצל לציפוי בלבד האבן נעדרת עיבודים או אלמנטים עיטוריים כלשהם.
דלתות הכניסה הראשיות עשויות מברונזה, ומרוקעים בהם זוג אריות הראלדיים שמסמלים את הביטחון והעוצמה שהבנק מעניק ללקוחותיו.

 

   

חלל האולם המרכזי מתנשא לשתי קומות, ומרשים בתקרתו הגבוהה. האור העמום, החודר דרך חלונות קטנים בתקרה, מחזק את תחושת העומק והחלל הגדול של האולם.
הבניין המרשים מתנשא לגובה של לשבע קומות מחזית רחוב יפו, החלק הנמוך פונה לרחוב כורש בן שלוש קומות בלבד. הבניין  משתלב היטב עם הבניינים הסמוכים (בניין הדואר ובניין ג'נרלי). החלונות המסורגים, קטנים יחסית לבניינים האחרים שתיכנן מנדלסון באירופה, זאת בשל תנאי האקלים בארץ. קישוטי המתכת בין החלונות, בדמוי לפידים המשמשים כמנורות ותרני הדגלים המובלטים בחזית, נועדו להפחית את המונוטוניות של חזית האבן רחבת הממדים.
החלונות הקטנים והעגולים (בפינת רחוב ידידיה), מזכירים צוהר אנייה, אופייניים לבניינים שתכנן מנדלסון בארץ, שעליהם נמנה בין השאר גם בית החולים האוניברסיטאי  בהר הצופים ובית חיים וייצמן ברחובות.
בשנות השבעים המאוחרות ביצע הבנק שיפוצים,שפגעו באופיו המקורי של האולם המרכזי. החלל הותאם לצורכי שנות השמונים כגון: תקרה אקוסטית, אורות נאון, ריהוט מצופה פורניר שהיה בצורה מגושמת וזכה לביקורות נוקבות.

   
ההצעות לתוספות הבנייה שבוטלו

בשנת 2003 הנהלת בנק לאומי הציעה תוכנית להרחבת הסניף ע"י אדריכל אלי ארמון לתוספת חמש קומות מוקפות בזכוכית כחולה וגשר שיחבר בין שני אגפי הבניין, שמעל האגף הנמוך ברחוב כורש. המועצה לשימור אתרים התנגדה לתוכנית וקראה להנהלת בנק לאומי להימנע משינוי צורתו החיצונית של הבניין, אשר נחשב למוקד עליה לרגל ולאחד מיצירותיו החשובות של אריך מנדלסון.